ימים שלא יובאו במנין ימי חופשה 

ימים שלא יובאו במנין ימי חופשה
מאת: הילה פורת, עו"ד*


סעיף 5 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, דן בחישוב ימי החופשה וקובע אלו ימים לא יובאו במנין ימי החופשה, דהיינו שלא ניתן לחפוף בינם לבין חופשה שנתית של עובד. במקרה שימים מסוג אלו חלו בימי החופשה, יראו את החופשה נפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

להלן ריכוז התקופות הנ"ל:

1. הימים בהם שירת שירות מילואים לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949.

2. ימי חג שאין עובדים בהם להוציא ימי המנוחה השבועית - כלומר במקרה בו עובד יוצא לחופשה שנתית ובמהלך תקופת חופשתו חל יום חג, אין להוריד ממכסת ימי החופשה השנתית להם זכאי העובד את יום החג שחל במהלך החופשה.

3. ימי חופשת לידה.

4. הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה - כלומר ימי החופשה בהם עובד היה חולה, לא ירדו ממכסת ימי חופשתו.

5. ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם - כלומר ממכסת ימי חופשתה של עובד ירדו רק הימים בהם שהה בחופשה טרם ימי האבל. יודגש כי הסעיף הנ"ל אינו מעניק את הזכות לקבל תשלום בגין ימים אלה. הזכות לתשלום ימי אבל קמה מכח צו ההרחבה שקיצר את שבוע העבודה במשק ל-43 שעות שבועיות, שהוחל על כלל ענפי המשק ביום 1.7.2000.

6. ימי שביתה או השבתה לצורך סעיף זה בחוק, יפורש המונח "שביתה" כמתייחס לשביתה שיש בה "הפסקת עבודה מלאה" (דב"ע 5-4 משה גינסטלר נ. מדינת ישראל).

7. ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבע עשרה, ובמידה שעלו משמעה של הוראה זו היא כי מותרת חפיפה בין תקופת חופשה שנתית לתקופת הודעה מוקדמת (להבדיל מתמורת הודעה מוקדמת), בתנאי שלפחות יוותרו 14 ימי הודעה מוקדמת ללא חפיפה של תקופת חופשה שנתית. במקרה של פיטורים על-אתר, המחייבים תשלום פדיון חופשה, אין לזקוף כל חלק מתמורת ההודעה המוקדמת על חשבון פדיון החופשה (דב"ע - 3- 107/98 אורי ארבל - Herbalife).
לענין תקופת הסתגלות - בע"ע 1485/04 עדי חבד נ. עירית קרית מלאכי (ניתן ביום 27.7.2005 בבית הדין הארצי לעבודה), נפסק כי ימי חופשה צבורים המגיעים לעובד אינם יכולים לבוא במקום המגיע עבור חודשי הסתגלות או בחפיפה להם.

* עו"ד הילה פורת מומחית בדיני עבודה ומנהלת אתר עולם העבודה הפורטל למעסיקים ועובדים www.hilaporat.co.il